פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳

1 בשעתו. מפ' בגמ' בשעה שהיה חשוב והיינו כשבא אנדריינוס הרשע והחריב ארץ ישראל והשחית כל עץ טוב וכל עץ מאכל באותו זמן היה חשוב זית נטופה ואע"ג דלית ביה סאתים אבל לא בימי רבי שסידר המשנה:

2 אלא שפכני או בישני. חשיבי דוקא:

3 שופכני בישני. בגמ' מפ' להו ולקמן מפ' דמיירי בלא התחיל בו:

4 שנים שכחה. משיפנה וילך לו הוי שכחה כדאיתא בתוספתא:

5 שלשה אינן שכחה. סתם לנו תנא כב"ה ובסיפא מפ' דשאר זיתים אימת הוו שכחה כשאין בהם סאתים בפירותיהן והוא הדין בשאר כל האילנות כשעבר מהן כשאין בהן סאתים הוו שכחה אלא משום ר' יוסי הוא דנקט זיתים:

6 ר' יוסי אומר אין שכחה לזיתים. בגמ' מפ' טעמא דר' יוסי:

7 של שני מלבנים. בגמ' פליגי בה ר' יוחנן ור' אלעזר אי שני מלבנים קאי אזית שכוח דוקא או אשלשה שורות נמי דכל התשעה אילנות של שלש שורות כל אילן זית וזית מהן היה של שני מלבנים:

8 מלבנים. כבר פירשתי בריש פ' מלבנות דנקראין הערוגות כן לפי שהן מרובעים ופיסקי פיסקי ודרך אילני הזיתים בקצת מקומות שחלוק נופן לשני מלבנים דמחזי כשני אילנות כגון אותן של חליב וזה האילן במקום אחד ששמו נודיאן היו מצויין הזיתים להיות חלוקין נופן כן וקרוי זית של שני מלבנים והכא בגרסתנו שאנו שונים שנמצא עומד ה"פ שכח זית אחד של שני מלבנים שנמצא עומד בין שלש שורות דהיינו ט' אילנות ג' אילנות בכל שורה שהיי עשויין של שני מלבנים וזית השכוח אחד מהם שהיה חולק נופו לשנים כזה # *:

9 אינו שכחה. בגמ' מפ' טעמא:

10 עומר שאתה שוכחו לעולם. דכיון דאינו חוזר לקחת העומר אלא אם כן זוכרו ואזהרה נמי לא שייכא אלא בתר זכירה לכתוב רחמנא כי תקצור קצירך בשדך וזכרת עומר שכוח לא תשוב לקחתו ומדלא כתב הכי אשמועינן דבעינן דלישכח מילתא גריעא דאין ראוי לזוכרו ומשום הכי זכירה לא כתיבא וההוא כיון דשכחו אע"ג דהדר זכרו הוי שכחה:

11 יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן. נטופה בשעתו ולשפכני בכל זמן והרמב"ם ז"ל פי' עומר שאתה שוכחו לעולם ואי אתה יודע בו אלא א"כ תשוב ותראהו יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן אע"פ שלא תפגע בו מפני שהוא ידוע ומסויים לך והך ילפותא איצטריך לזית נטופה בשעתו ולשפכני בכל זמן מפני שאין בו סאתים דאי יש בו סאתים תיפוק ליה דכיון דאיתקשא שכחת אילן לשכחת עומרים או לשכחת קמה כי היכי דגבי עומר לא הוי שכחה כי יש בו סאתים דנפקא לן מעומר ולא גדיש או מלקחתו ולא בעינן התם לא שם ולא מעשים ולא מקום ואדרבה דאפילו לקמה דדמיא לעומר ה"ז דבעה"ב ה"נ גבי אילנות כיון דבפירות גופייהו יש בהן סאתים פשיטא דאין לו שכחה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל:

12 היה מסויים בדעתו. אע"ג דאינו חשוב בעיני האחרים אלא שהוא נתן עיניובו ומצאו מבורך מחברו והך סוגיא דאמרינן דהוי מסויים ולא הוי שכחה אתיא כר' יוחנן דלקמן דהוא מריה דתלמודא ולקמן תניא כוותיה:

13 הדקל מסיימו. דהוי כמו גת או פרצה והכי נמי אמרינן לעיל דמחובר בצד דבר מחובר דלא הוי שכחה:

14 היו שניהן נטופה. ושכח אחד מהן חברו מסיימו והך בבא איצטריך לרבנן דאע"ג דלא חשיב להו זית נטופה אלא בשעתו אבל שלא בשעתו לא אפילו הכי כי הוו שנים אפילו שלא בשעתו חשיב השם לזית נטופה הסמוך לו אבל לא חשיב כולי האי לזית שאינו נטופה שהוא סמוך לו דלא חשיב מקומו כמו גת או פרצה:

15 היתה כל שדהו נטופה. ושכח אחד מהן:

16 אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להן שכחה. ורבנן פליגי עליה דר' יוסי דאפילו בזמן אנדרייגוס דוקא נטופה הוא דחשיב שאר זיתים לא ומדר' יוסי נשמע לרבנן דכך חשיבי שאר זיתים לר' יוסי בזמן אנדרייגוס כמו נטופה בשעתו לרבנן דכיון דר' יוסי מודי היכא דזיתים מצויין דהוו שכחה ה"נ לרבנן נטופה בשעתו כיון דנטופין מצויין לו אף בשעתו הוי שכחה וכן פסק רבינו שמשון ז"ל והרמב"ם ז"ל:

17 נוטף שמן. שהזיתים שמנים ונוטפין שמן באילן:

18 אלא שהוא עושה הרבה. וקס"ד דפי' שפכני שעושה הרבה שזיתיו מרובין:

19 והתנן במעשיו. שהוא עושה הרבה ופשיטא דפי' עושה הרבה היינו עושה זיתים הרבה ומסיק אלא שפכני שהוא עושה שמן הרבה אע"ג שזיתים שלו אינן כ"כ:

20 נטופה. נוטף שמן באילן:

21 במעשיו שהוא עושה הרבה. היינו שהוא עושה זיתים הרבה אבל שמן הזיתים הוא כדרך שאר זיתים:

22 בישני ממש. פי' רבינו שמשון ז"ל יבשין שאין עושין שמן ואינו נכון דשם רע הוא זה ולא דמי לשופכני ויותר נראה לפרש מתרגם רע ביש שעושה אותן רעים לנגדו שאינן מבורכין כמוהו וכן פי' הרא"ש ז"ל:

23 דהוא מבעית לחבריה. שהוא מבייש לחבריו והוא מלשון בושת:

24 עד דו עביד ארבע כופלסין. בעיא היא הא דתנן שהוא עושה זיתים הרבה כמה צריך שיעשה יותר מחבריו שמא צריך שיהו ארבע כפלות כגון שחבריו עושין קב זיתים והוא עושה ארבע קבין:

25 כי ההיא דתנינן וכו'. דלב"ש אמרינן רואין וחשיב ארבע עומרין וה"נ חשיב לב"ש ארבע אילנות ולב"ה דלית להו רואין הוי שכחה עד שיהא בו סאתים ומסיק דטעמא משום דהוי מסויים וביותר מחבריו כל דהו סגי וטעמא כדלעיל דזכור ועומד הוא בלבו:

26 עד דו עביד כל שנה ושנה. בעיא היא אם צריך שיעשה כל שנה ושנה כן ובהכי הוא דלא הוי שכחה ומסיק דבתר רוב שנים אזלינן ומן התימא על הרמב"ם ז"ל שלא כתב זה ורבינו שמשון ז"ל כתבו:

27 מתני' דב"ש. דחשיב בפרקין דלעיל בית בקר וכלים מקום מסויים:

28 דבר תלוש. כגון עומר:

29 בצד דבר קבוע. כגון גפה: ברם הכא דבר קבוע בצד דבר קבוע. ומודו בה ב"ה:

30 דהוא דריש אחריך אחריך. אחריך דזית מאחריך דכרם דגבי כרם כולי עלמא דרשי ליה דכתיב לא תעולל אחריך ולעוללות לא איצטריך דהא כתיבי עוללות בפרשת קדושים אלא לשכחה הוא דאתי ולא תעולל לא תדקדק הוא דקאמר אבל אחריך דזית לגופיה איצטריך לענין פאה דהיא בסוף וס"ל לר' יוסי בר זבידא דלר' יוסי דמתני' דלעולם לית להו שכחה לזיתים ואפילו עכשיו שהזיתים מצויין ודלא כר' שמעון בן יקים:

31 התיבון הרי עומר. אדר"ע פריך היכי משמע מדכתיב אחריך שכחה דהא גבי עומר לא תשוב הוא דכתיב ואחריך לא כתיב והיכא כתיב אחריך גבי שכחה דלגמר זית מיניה:

32 ומשני דכיון דכתיב לא תשוב כמאן דכתיב אחריך דמי. דלא תשוב משמע שכבר היית לשם ועברת להלן והיינו אחריך שעבר ממנו והניחו לאחריו:

33 אפילו התחיל בו. ללקט ועבר ממנו דשייך בו לא תשוב דכבר היה שם אפילו הכי כמי שלא התחיל בו דמי אע"ג דרבנן ס"ל דבזית נטופה בשעתו ושפכני או בישני השתא אם התחיל בו ושפחו הוי שכחה פדתנן לקמן אע"ג דמודו דאי לא אתחיל ביה בשעתו דלא הוי שכחה ר' יוסי סבר דשאר זיתים נמי באותו זמן בלא אתחיל בהן ושכחן לא הוו שכחה אם כן בנטופה סלקינן דרגא דאפילו התחיל בו נמי ושכחו לא הוו שכחה שהרי את זוכרו לאחר זמן ופסק הרמב"ם ז"ל דלא כר' יוסי: